Souccah
Daf 10b
משנה: מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לִטְעוֹם אֶת הַתַּבְשִׁיל וּלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שְׁתֵּי כוֹתָבוֹת וּדְלִי שֶׁל מַיִם וְאָֽמְרוּ הַעֲלוּם לַסּוּכָּה. וּכְשֶׁנָּֽתְנוּ לוֹ לְרַבִּי צָדוֹק אֹכֶל פָּחוּת מִכַּבֵּיצָה נְטָלוֹ בַמַּפָּה וַאֲכָלוֹ חוּץ לַסּוּכָּה וְלֹא בֵירַךְ אַחֲרָיו:
Traduction
Il est arrivé (pendant ces jours de fête) que l’on a apporté à R. Yohanan b. Zaccaï une parcelle d’un mets pour le faire goûter, et à R. Gamliel deux figues avec une cruche d’eau: ils dirent d’apporter le tout à la Suka (quoique ce soit minime). Lorsqu’on remettait un goûter accessoire à R. Zadoc (un cohen), il en prenait une part moindre qu’un œuf (n’entraînant pas le devoir des diverses formules de bénédiction), l’enveloppait (45)Cf. traitŽ (Toharot 2, 1). d’une serviette (mappa) à l’abri de tout contact impur, et la mangeait hors de la Suka, sans prononcer aucune bénédiction (46)Cf. traitŽ (Berakhot 7, 2). après cela (en raison du peu d’importance de ce goûter).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מעשה שהביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי וכו'. בבבלי קאמר מעשה לסתור חסירי מחסרא והכי קתני ואם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי שהביאו וכו':
אוכל פחות מכביצה וכו'. משום נטילה ומשום ברכה קאמר פחות מכביצה דאלו משום סוכה הא אמרינן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואפילו יותר מכביצה:
נטלו במפה. משום דר' צדוק כהן היה והיה אוכל על טהרת תרומה ונטלו במפה שלא יגע בו בסתם ידים:
משנה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַייָב אָדָם לוֹכַל בַּסּוּכָּה אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלַּיְלָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר קִיצְבָה חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בִּלְבָד. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין וְעַל זֶה נֶאֱמַר מְעוּוָת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִימָּנוֹת:
Traduction
Selon R. Eliézer, il faut manger en total 14 repas dans la Suka, savoir un chaque jour et un la nuit; selon les autres sages, rien n’est prescrit à cet égard, et le repas seul du 1er soir de la fête est obligatoire. De plus, R. Eliézer dit: si l’on n’a pas pu faire ce repas le 1er soir de la fête, on le mangera par contre le dernier soir; les autres sages disent qu’il n’y a pas de compensation ultérieure, ainsi qu’il est dit (Qo 1, 15): ce qui a été abîmé ne peut plus être réparé, et la perte ne saurait être restituée (48)Suit un passage traduit au traitŽ (Berakhot 6, 1).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר''א אומר י''ד סעודות וכו'. ב' בכל יום לשבעת הימים:
וחכמים אומרים אין לדבר קצבה. שאם רוצה לאכול אוכל ויאכל בסוכה ואם רוצה להתענות יתענה ואין נזקקין לו חוץ מלילי י''ט הראשון של חג בלבד דחובה הוא לאכול כזית בסוכה דילפינן ט''ו ט''ו מחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף בסוכה כן:
משלים בלילי י''ט האחרון. בליל שמיני עצרת ואין הלכה כר''א בשתיהן:
הלכה: הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. שֶׁלֹּא בֵירַךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. הָא בְרָכָה אַחַת בֵּירַךְ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. לֹא בְרָכָה אַחַת וְלֹא שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. תַּנֵּי. כָּל שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. כָּל שֶׁאֵין אוֹמְרִין אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵין אוֹמְרִים לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. הָתִיבוֹן. הֲרֵי פָחוּת מִכְּזַיִת אֵין אוֹמְרִין עָלָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. מֵעַתָּה לֹא יֹאמְרוּ לְפָנָיו. הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. רִבִּי יַעֲקֹר בַּא אָחָא אָמַר. לְשְׁאָר הַמִּינִין נִצְרְכָה.
Traduction
Lorsque la Mishna dispense de la bénédiction à faire, on a supposé qu’il s’agit de la grande formule composée de trois bénédictions, mais que l’on doit réciter celle qui se compose d’une seule formule (courte). Or, on a enseigné qu’après ce goûter on ne récitera ni la formule courte, ni celle qui est triple. – (47)Cf. traitŽ (Hagiga 1, 7)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' הוינן סברין מימר. מעיקרא שלא בירך אחריו שלש ברכות כדרך שמברכין על הפת הא ברכה אחת מעין ג' בירך לאחריו אבל אשכחן חדא ברייתא דתני לא ברכה אחת וכו' בירך לאחריו אבל לפניו ודאי בירך שאסור ליהנות מעולם הזה בלא ברכה:
תני. בתוספתא פ''ד דברכות וגרסינן להא לעיל בפ''ו דברכות בהלכה א':
כל שאומרים עליו וכו'. ומדייק הש''ס הא כל שאין אומרים אחריו ג' ברכות אין אומרים לפניו המוציא:
והתיבון עלה והרי פחות מכזית וכו'. מעתה לא יברכו לפניו המוציא וקשיא למ''ד התם שאפילו פחות מכזית מברכין לפניו המוציא:
לשאר המינין נצרכה. הא דקתני בתוספתא כל שאומרים עליו וכו' לאו למעוטי פחות מכזית הוא אלא למעוטי שאר מינין שאינן מחמשת המינין היא דנצרכה שאין מברכין אחריהן שלשה ברכו' ולא לפניהן המוציא:
מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי אִילָעְאִי אֶצֶל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוֹד. אָמַר לֵיהּ. 10b אַף אַתְּ מִשּׁוֹבְתֵי הָרֶגֶל. וַהֲלֹא אָֽמְרוּ שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁלְתַּלְמִיד חֲכָמִים לִהְיוֹת מַנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ בָרֶגֶל וְהוֹלֵךְ לוֹ. כְּהָדָא. רִבִּי זְעוּרָה סְלִיק לִגְזוּרָה דְרִבִּי אִילָא וְלָא קְבִיל עֲלוֹי מִיטְעוּם כְּלוּם. אִין מִשּׁוּם דְלָא הֲוָה עִיסְקֵיהּ טְעַם כְּלוּם עַד יַפְנֵי מוּסָף. וְלָא יָֽדְעִין אִין מִשּׁוּם שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁלְתַּלְמִיד חֲכָמִים לִהְיוֹת מַנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ בָרֶגֶל [וְהוֹלֵךְ לוֹ. בָהָדֵין] לָא יָֽדְעִין.
Traduction
Il est arrivé à R. Ilaï de se rendre auprès de R. Eliézer à Lod (Lydda). Quoi, s’écria celui-ci, serais-tu de ceux qui interrompent la joie de la fête par une sortie? L’on a pourtant dit qu’il n’est pas convenable de la part d’un sage de laisser sa famille pendant les jours de fête et de s’en aller. C’est ainsi que R. Zeira s’étant rendu à une cérémonie de circoncision chez R. Ila, il ne voulut rien accepter; c’était du reste son habitude de ne rien goûter avant d’avoir récité la prière supplémentaire de la fête (44)B., Berakhot 28b.. Peut-être avait-il hâte de rentrer, parce qu’il n’est pas convenable qu’un sage laisse sa famille aux jours de fête et mange au dehors. En raison de ces deux causes, on n’a pas su quel a été le motif prédominant.
Pnei Moshe non traduit
מעשה שהלך ר' אילעי וכו' תוספתא שם:
אף את משובתי הרגל. בתמיה:
סליק לגזורה. לסעודת ברית מילה שעשה ר' אילא וברגל היה ולא קיבל עליו לטעום איזה דבר ולא ידענו אם משום שאין שבתו וכו' והיה רוצה לחזור לביתו ולשמוח שם או משום שכך היה מנהגו שלא לטעום כלום עד יפנה ויבא זמן מוסף לעבור כלו' שלא התפלל עדיין תפלת מוסף:
בהדין לא ידעין. ומחמת ספק זה לא ידענו טעמו:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. אֲכִילָה עֲרַאי. אֵין שֵׁינָה עֲרַאי. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. שֶׁכֵּן אָדָם מִשְׁתַּקֵּעַ בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא. שֶׁכֵּן אָדָם יָשֵׁן קִמְאָה וְדַייוֹ. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. מָסַר שְׁנָתוֹ לְאַחֵר. עַל דַּעְתְּהוֹן (דְּרַבָּנִן) [דַּחֲבֵרַיָּא] מוּתָּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי אִילָא אָסוּר.
Traduction
R. Eliézer dit: la Mishna parle seulement de manger ou boire passagers, non d’un tel sommeil, qui n’a rien du caractère passager; car, ajoutent les compagnons d’études, une fois l’homme endormi, il l’est profondément. En outre, dit R. Ila, il peut arriver que l’on se contente d’un petit sommeil (quoique court, il suffira). Il y a une différence pratique entre ces 2 raisons, au cas où l’on a chargé quelqu’un de vous éveiller de l’assoupissement si l’on s’endormait profondément: d’après les compagnons, un tel sommeil serait permis au dehors; d’après R. Ila, il serait interdit comme le reste.
Pnei Moshe non traduit
אכילה עראי כו'. ולפיכך לא תנינן במתני' אלא אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה:
חברייא אמרי. דטעמא שכן אדם משתקע בתוך שנתו וישן שינת קבע ור' אילא אמר לפי שלפעמים אדם ישן קימעא ודי לו בכך הלכך אף שינת עראי לא ישן חוץ לסוכה:
מסר שינתו לאחר. שיעורר אותו אם ירצה לישן הרבה איכא ביניהו דלדעתיהון דחברייא מותר דלא חיישינן שמא ישתקע בשינה ולר' אילא אסור:
Souccah
Daf 11a
משנה: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוֹבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. אָֽמְרוּ בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי וּמְצָאוּהוּ רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי מִשָּׁם רְאָייָה. אַף הֵן אָֽמְרוּ לוֹ אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִיַימְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ:
Traduction
Si la Suka est si petite que l’on y a seulement la tête et la majeure partie du corps, tandis que la table du repas se trouve située dans une pièce contiguë, elle sera impropre à l’office légal, selon Shammaï; mais Hillel la déclare valable. L’école de Hillel (à l’appui de son avis) raconta à celle de Shammaï le fait survenu à des vieillards des deux écoles qui, rendant visite à R. Yohanan de Horôn, le trouvèrent installé dans la Suka, où il n’avait que la majeure partie du corps, ayant la table dans une autre pièce. —Ceci ne prouve rien, répliqua l’école de Shammaï, puisque les visiteurs lui ont dit: si tu as l’habitude de t’installer à la Suka de cette façon, tu ne remplis pas suffisamment ce devoir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיה ראשו ורובו וכו'. בבבלי פ''ק מסיק דחסורי מחסרא וה''ק מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי אומרים לא יצא ובית הלל אומרים יצא ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ומסקינן דהלכה כב''ש בתרווייהו דבין בסוכה גדולה והוא יושב בסוכה ושלחנו בתוך הבית ובין בסוכה קטנה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו הכל אסור גזירה שמא ימשך אחר שלחנו:
משם ראיה. בתמיה:
לא קיימת מצות סוכה מימיך. אע''ג דאינה אלא גזירה דרבנן בעלמא שמא ימשך אחר שלחנו מ''מ לא קיימת מצות סוכה כהוגן וכמצות חכמים:
הלכה: לֹא סוֹף דָּבָר שׁוּלְחָנוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. כַּמָּה הוּא כְדֵי שׁוּלְחָנוֹ. טֶפַח.
Traduction
En réalité, ce n’est pas la table elle-même qui est prise comme mesure d’interdit; il en serait de même de l’espace équivalent, à savoir un palme – (50)Suit un passage traduit au traitŽ (Terumot 5, 4).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא סוף דבר וכו'. לאו דוקא שצריך להיות שלחנו שם לב''ש אלא שיעור כדי שלחנו בלא ראשו ורובו וכמה שיעורו טפח וגברא באמתא יתיב ועם כדי שלחנו שבעה טפחים בין באורך ובין ברוחב דלפעמים יושב כך ולפעמים כך הרי ז' על ז':
הלכה: מַה טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר. נֶאֱמַר כָּאן תֵּֽשְׁב֖וּ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד יֵשְׁבוּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙. מַה יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלָּן עָשָׂה בָהּ אֶת הַלֵּילוֹת כַּיָּמִים אַף יְשִׁיבָה שֶׁנֶּאֱמְרָה כָאן נַעֲשֶׂה בָהּ אֶת הַלֵּילוֹת כַּיָּמִים. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּחַג. מַה חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים רְשׁוּת אַף חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר בְּחַג לַיְלָה הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים רְשׁוּת. 11a חֲבֵרַייָא בָעֵיי. מַה לְהַלָּן עַד שֶׁיִּיכָּֽנְסוּ לַמַּצָּה בְתַאֲוָה וָכָא עַד שֶׁיִּיכָּֽנְסוּ לַסּוּכָּה בְתַאֲוָה. רִבִּי זְעוּרָה בָעֵי. אִי מַה לְהַלָּן עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת מַצָּה. וָכָא עַד שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת דָּגָן [בַּסּוּכָּה]. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. כָּל שִׁבְעָה חוֹבָה. רִבִּי בֶרֶכְיָה אָמַר. פְּלִיגִין. רִבִּי אָבוּנָא אָמַר. לֹא פְלִיגִין. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ. מַה דְאָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁלֹּא נָתַן דַּעְתּוֹ.
Traduction
L’opinion de R. Eliézer se fonde sur ce qu’il est dit (Lv 23, 42): vous habiterez, etc., d’une part; et il est dit d’autre part (ibid. 8, 35): vous habiterez à la porte de l’arche de l’alliance jour et nuit. On conclut de l’analogie des termes que, dans l’un et l’autre cas, les nuits seront considérées à l’égal des jours pour la diversité des devoirs à remplir. R. Yohanan au nom de R. Ismaël explique ainsi le motif de l’avis contraire des autres sages: il est dit (ibid. 27, 6 et 34) au 15e jour, tant pour la Pâque que pour la fête des Tentes; et comme à Pâques le devoir de manger de l’azyme est obligatoire seulement le 1er soir et loisible le reste du temps, de même pour la fête des tentes le repas du 1er soir est seul obligatoire dans la Suka, non les autres. Les compagnons d’étude demandèrent si, poussant l’analogie plus loin, on doit ne pas manger dans l’après-midi qui précède, afin de se mettre à table avec grand appétit, à l’instar de la privation que l’on impose avant la nuit de Pâques (49)J., (Pessahim 9, 1).? Et même, dit R. Zeira, comme il faut manger de l’azyme au moins l’équivalent d’une olive, il faudra manger une égale quantité dans la Suka (ou peut-être faut-il davantage), tandis que, selon R. Oshia, l’obligation de la fête subsiste tous les 8 jours. Ce dernier, dit R. Berakhia, conteste l’avis précité de R. Yohanan que l’obligation est applicable à la 1re nuit seule, non au reste du temps. R. Abouna dit qu’il n’y a pas de discussion entr’eux à ce sujet; seulement, l’avis de R. Yohanan se rapporte au cas où dès le 1er soir on a appliqué la pensée à remplir son devoir, tandis que R. Oshia parle du cas où l’on n’y a pas songé.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ונאמר להלן. בשבעת ימי המלואים:
ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל וכו'. טעמייהו דחכמים קאמר:
חברייא בעי. אם אומרים אלו דגם לדבר זה הוקשו מה להלן וכו' ואסור לאכול סמוך למנחה והכא נמי כן עד שיכנסו לסוכה לאכול בתאוה:
ר''ז בעי וכו'. והכא נמי עד שיאכל כזית דגן בסוכה:
ר' הושעיה אמר כל שבעה חובה. לאכול מצה:
ר' ברכיה אמר פליגין. ר' הושעיה ור' יוחנן למאי דקאמר בשם ר' ישמעאל דלילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות:
רב אבונה אמר לא פליגין. אלא מה דאמר ר' יוחנן דאין חובה אלא בלילי הראשון בשנתן דעתו וכוונתו בשעת אכילה בלילה הראשון לצאת י''ח באכילה זו ובכה''ג שאר כל הימים רשות ומה דאמר ר' הושעיה כל ז' חובה היינו בשלא נתן דעתו לצאת י''ח אכילת לילה הראשון והלכך חובה עליו בשאר כל הימים ליתן דעתו לצאת י''ח במצוה זו וכל ז' חובה דקאמר כלומר דלפעמים חובה עליו דאף ביום אחד מכל שבעה ולאו דוקא שחובה עליו כל שבעה רצופים אלא כדאמרן:
תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה סוּכָּתוֹ בְעֶרֶב הָרֶגֶל אַל יַעֲשֶׂנָּה בָרֶגֶל. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. נָֽפְלָה סוּכָּתוֹ בָרֶגֶל יְקִימֶינָּה בָרֶגֶל. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. קְנַס קְנָסוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁלֹּא עָשָׂה סוּכָּתוֹ מֵעֶרֶב הָרֶגֶל. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. תַּמָּן הוּא אָמַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַייָב אָדָם לוֹכַל בַּסּוּכָּה. וָכָא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אָחָא. לְמִצְוָה הוּשְׁווּהָ.
Traduction
On a enseigné au nom de R. Éliézer que si l’on n’a pas érigé la Suka à la veille de la fête, il n’est pas permis de l’ériger pendant ces jours de fête. Mais Bar-Kappara n’a-t-il pas enseigné que si pendant la fête la Suka s’est effondrée, il est permis de la reconstituer en ce jour? C’est que, répond R. Aha au nom de R. Hinena, R. Éliézer a voulu punir une telle personne de ne s’être pas occupée de cette construction dès la veille de la fête (ce qui n’a pas lieu pour la Suka effondrée). Est-ce que R. Éliézer ne se contredit pas lui-même? Au commencement de la Mishnâ il parle de l’obligation de prendre deux repas chaque jour dans la Suka, soit en total 14, tandis qu’à la fin il dit de compenser au besoin dans la dernière nuit l’omission du repas de la 1re nuit (sans qu’il y ait obligation pour le tout)? En effet, dit R. Aha, il est seulement recommandé d’y manger tous les jours (il n’y a d’obligation qu’au 1er soir).
Pnei Moshe non traduit
מחלפא שעתיה דר''א. דתמן ברישא אמר י''ד סעודות חייב לאכול בסוכה והכא בסיפא אמר הכין בתמיה דקאמר מי שלא אכל וכו' והרי בלילי י''ט האחרון ליכא סוכה:
למצוה הושווה. כלומר שאחר כך חזר בו ר' אליעזר לדברי חכמים וסבירא ליה כוותייהו דאין חובה אלא בלילי י''ט הראשון והושווה לדברי חכמים דמצוה בלבד הוא לאכול בסוכה בשאר כל הימים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source